היום ה-14 ליוני 2021, השעה 7:21 בבוקר, עדיין במיטה, אני שומע צ'ארלי פרקר ומיילס דייוויס, אני מתחיל בשמונה ורבע בית ספר אז כנראה עדיף שאני אתארגן עכשיו, אבל אני מקדיש לקוראים שלי זמן. בפוסט הזה אני יספר קצת על השבוע העמוס והמשוגע שלי.
ביום חמישי ה-10 השבוע מתחיל ( השבוע יהיה חמישי עד חמישי ). ב-10:00 בבוקר מתחילה השמעת הסקסופון של כל כל התלמידים של גרש. בכל מחצית יש השמעה מטעם הקונסברטוריון. היה מאוד מעניין לשמוע את התלמידים האחרים, וגם אני תלמיד של גרש אז ניגנתי גם. אני חושב שהלך די טוב, אני מרגיש ששנה שלמה של עבודה קשה סוף סוך השתלמה לי. הנה הסרטון שלי מנגן למי שרוצה לצפות.
אחרי ההשמעה אני חוזר לשעה בבית ואז נוסע לגבעת רם לטיול של "בית ספר למדעי החלל". זו תכנית כזאת שלומדים על חלל של שלוש שנים, אני הייתי מכיתה ה' אז זאת השנה האחרונה. נסענו ליד מצפה רמון והיה האמת ממש מגניב. עשינו צפיות והסתכלנו בטלסקופים וזהו בעיקר. הנה כמה תמונות:
אני חוזר לבוקר של שישי לירושלים וישר נוסע לבריכה ברחובות יחד עם כל המשפחה לאירוע של האוניברסיטה. ומשם אנחנו הולכים לארוחת ערב אצל חברים שלנו ברחובות. אנחנו חוזרים הבייתה בתשע וחצי בערב ואני משלים קצת שעות שינה. נו עמוס או מה? וחכו יש המשך
בשבת בבוקר באים אלינו 2 חברים של אבא מהצבא והמשפחות שלהן לברנץ'. אחת המשפחות אנחנו נפגשים די הרבה ואחת אבא לא ראה מאז הצבא אז היה נחמד להכיר אותם. בערב אני ואבא הולכים לקונמרט של דורון חזן. דורון הוא תלמיד לשעבר של גרש שעזב באיזה גיל 15 את הבית ספר ועבר לצרפת ללמוד מוסיקה. כן זה מסוג הדברים שקוראים עם גרש. בקיצור עכשיו הוא בארץ קצת זמן ועשה קונצרט והיה מדהים. הוא כל כך מטורף שהוא ניגן יצירה שלמה של 2 צלילים או יותר באו זמנית. על סקסופון!! בעיקרון זה לא אמור להיות אפשרי אבל מצאו טכניקות. הבעיה היחידה היא שזה נשמע די איום ונורא. אבא אמר שזה עינוי ועכשיו בא לי לעשות דווקא ולנסות ללמוד את זה בקיץ. בבית. וווווווווהההההההה ( צחוק מרושע ).
יום ראשון יש לי בית ספר וחזרה אחרונה של התזמורת לשנה ואני הולך הבייתה. יום שני היום לימודים האחרון, אז עשו לנו כמה שיעורים מסכמים כאלה, עשינו חזרה במקהלה לקראת הערב, וגם אני והלהקה עשינו חזרה. בשש בערב יש קונצרט של כמה הרכבים בבית ספר. אני גם במקהלה וגם בתזמורת, ואני מופיע בשתיהם. רגע, בעצם רק עכשיו אני מבין שבכלל לא סיפרתי לכם שאני לומד עכשיו שאני לומד בתיכון האקדמיה למוסיקה ומחול!! אנחנו לומדים שם את כל המקצועות הרגילים וגם תיאוריה ותולדות המוסיקה, ואני אני במקהלה ותזמורת, וגם אני וכמה חברים הרכבנו להקת ג'אז. בחזרה לקונצרט שלנו, אני חושב שגם הוא הלך די בסדר, נראה לי תאמת אני יעלה את כל הסרטונים ליוטיוב אז מי שרוצה מוזמן לצפות בנו כאן.
ביום שלישי קיבלנו תעודות. אם למישהו זה משנה התעודה שלי די סבירה, רק בערבית קיבלתי 70, אבל בכל מקרה אני רוצה ללמוד צרפתית או גרמנית, אבל לא ערבית. כל מה שאומרים על זה שערבית דומה לעברית לא ממש עוזר בלמידה… ביום רביעי לא היה לי בית ספר, אבל זה יום ההליכה הגדול. באחת נסעתי באוטובוס לכיכר פריז ומשם הלכתי ברגל לחזרה של המקהלה בימק"א. אז הלכתי קילומטר וחצי לקונסבטוריון הסדנה לעשות שיעור סקסופון עם פלג שהוא תלמיד של גרש. אם אתם עדיין לא יודעים מי זה גרש תבדקו את הפוסט הזה מתחילים עם גרש. התאמנתי עוד וחזרתי ברגל בחזרה לימק"א לקונצרט של כל ההרכבים של הבית ספר. וזה באמת היה קונצרט לעניין. המקהלה שלנו הייתה בדיחה לעומת כל הקונצרט הזה. ובמיוחד התזמורת הסימפונית של האקדמיה. זה באמת היה מהמוזיקה הטובה ששמעתי בחיים שלי. אני לא יודע אם זה האולם המרהיב, או האקוסטיקה, אבל בואנה זה כל כך שונה מלשמוע ביוטיוב!! הקונצרט הזה באמת יהיה זכור לי לנצח.
חמישי היום האחרון ללימודים אז כל הבית ספר הלך לבריכה לסוף שנה. כן בהחלט היה שבוע עמוס. היה ממש כיף להנות עם החברים, ועכשיו קלטתי שזהו. סיימתי בית ספר. אני מניח שאני שמח, אבל פתאום אני מרגיש שלא יהיה לי מה לעשות, למרות שאני יודע שזה לא נכון, אני אנגן, אבשל, אכתוב הרבה בבלוג ( יש כמה עדכונים חשובים מאוד בקרוב )… טוב נראה לי אני אסיים כאן את הפוסט הארוך בתבל, מאחל לכם שבוע וחיים מלאי הרפתקאות!!
טוב אז אם אתם גרים בישראל אתם בטוח שמעתם ואם אתם גרים בחול יש מצב טוב שגם שמעתם שהמצב הביטחוני בארץ לא טוב. כבר כמה שבועות יש סכסוכים בירושלים, וביום שני, יום ירושלים, היו מהומות במסגד אל אקצא, ואחר הצהריים ירו רקטות ראשונות מעזה אל הרי ירושלים. אני אמא וג'ורא ( יאיר ) שמענו את האזעקה ולא הבנו אם צריך לרדת למקלט או מה, בעצם רק אחרי ששמענו שני בומים ירדנו עם מתן וחבר שלו לחדר מדרגות שם פגשנו את כל השכנים והאמת שזה היה די נחמד לדבר עם השכנים. לא נפל שום דבר בירושלים אבל כן באיזה יישוב מסביב. למחרת בבית ספר דיברנו על איך לכולם הייתה האזעקה ואני ת'אמת אמרתי שזה היה חדש בשבילי ונפגשנו עם השכנים וזה היה די קול ( עכשיו זה כבר לא קול ). אתם כולם יודעים איך זה המשיך, הרבה רקטות לדרום ולמרכז ויש כרגע 5 הרוגים בארץ. אני אומר מראש שיש לי דעות מאוד שמאלניות אז מי שלא רוצה לקרוא את הפוסט הזה מוזמן.
תמיד תהיתי איך זה לחיות בזמן מלחמה, ועכשיו אני חושב שאני מתחיל להבין. כל אחד יודע כבר, בסוף המלחמה שתי הממשלות טוענות שהם ניצחו, והציבור בעזה הוא זה שנפגע. אחרי שלושים ושש שעות הוא כבר נפגע!! תראו את הנתונים. יש 36 הרוגים בעזה, 15 מאיתם טרוריסטיים, אז מילא, אבל מה עם ה-21 האחרים? הם לא קשורים, 12 מהם בכלל ילדים!! לדעתי בסופו של דבר לא משנה מוסלמים יהודים, חרדים חילוניים, ימניים שמאלנים, כולם בני אדם. אני לא חושב שלאף אחד בפלנטה הזאת מגיע למות. כל אחד בחדשות חושב שהוא איזה גנרל ושהוא יודע מה בדיוק צריך היה לעשות ואם היה צריך לתקוף חזק או לתקוף את המחסנים האלה והאלה. אי אפשר לדעת מה היה קורה אם היו מתנהלים אחרת, אולי הייתה פורצת מלחמה גם ככה. שמעתי היום מישהו בחדשות אומר שהוא מעדיף אלף אמהות מעזה בוכות מאשר אחת ישראלית בוכה. מה קורה לך בן אדם? תגידו לי ברצינות, אין לכם טיפת רגש, רחמים? ושמעתם מה קרה במסגד אל אקצא? המקום השלישי הכי קדוש למעל מיליארד מוסלמים בכל העולם הפך לשדה קרב של ממש!! אי אפשר לעשות דברים כאלה, זה אדמה קדושה!! ואני יודע שישראל מזהירה מראש איזה בניינים היא עומדת להפיל ואומרת להם להתפנות. ואז מה? מי שגר שם נשאר בלי פאקינג בית!! ואני יודע שזה החמאס זה שמחליט לשים שם נשק או משרדים או מה שזה לא יהיה אבל זה לא באשמת האנשים!! תדמיינו את עצמכם במצב כזה, תוך כמה שעות נשארים בלי מקום לגור בו.
נתנו לאירוע הזה גם שם, מבצע שומר החומות. תקראו שנייה את המילים של השיר הזה. תחשבו עליהם טוב טוב, "מונחת לי על כף ידי אני מביט בה מאוהב", "עומד מקשיב אל הקולות, קולות השוק והמהומה, הנה הוא קול המואזין, הנה דנדון הפעמון". השיר הזה אולי מדבר על נער אחד שמגן על ירושלים, מקשיב טוב טוב לנפץ רימונים, אבל הוא מביט בירושלים מאוהב. מאוהב במה? בדיוק במה שיוצר את הבעיות, קולות המואזין ודינדון הפעמון, קולות השוק והמהומה. המגוון שיש בירושלים. אני לא יכול להגיד הרמוניה כי זה לא, לא זה לא הרמוניה, "אני כאן בתפקיד" אבל יש כאן איזה רגע קסום, שלמרות שהוא עומד בתפקיד, הוא שומע את כל ירושלים, ברגע אחד של שלווה. בסופו של דבר כולם רוצים לחיות. אני אחסוך מכם את התמונות כי בטח גם אותם ראיתם. אני באמת לא יודע מה עוד להגיד, ואני מקווה שהמצב הביטחוני ישתפר ושנצא מזה עם כמה שפחות נפגעים, ושיום אחד מלחמות יהיה משהו שנגמר זמנו בעולם.
אתמול הכנתי את הכישלון הקולינרי הגדול ביותר שלי. התכוונתי להכין עוגת גבינה בציפוי פירות יער ובסיס עוגיות, עוגה של לא מעט השקעה. הכנתי את העוגה והכל טוב ויפה עד שאני פותח את התבנית וכל העוגה פשוט נמסה על השיש. והכל בגלל כמה גרמים של ג'לטין. כשאמא שלי ראתה את ה"מטבח" היא התחילה להגיד ש"הוא" נראה זוועתי ושאני צריך לקחת אחריות. בכיתי מתחת השמיכה. ולא מספיק זה אמא שלי אמרה לאבא שלי לנשום עמוק לפני שהוא נכנס למטבח. וזה לא המשיך טוב. אבל בסוף שתינו כוס תה והתנצלנו והצטערנו ואכלנו את העוגה בכפית מהשיש. וככה מתמודדים עם אכזבה. אבל אני אראה לעוגה הזאת מה זה ואני אכין אותה שוב וישנה את המתכון והיא תיצא יותר יפה מכל עוגה אחרת שהכנתי !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!